לטעות. לתהות. לתעות... ולמצוא!

ספטמבר 2017

כל השנים, מאז שאני זוכרת את עצמי, בטח כמטופלת וכמטפלת, חיפשתי פתרונות לבעיות שפגשתי, מזור למכאובים, מחלות, קושי, סבל וכו'. חפרתי ונברתי בעצמי, פגשתי מטפלים, למדתי מלאן קורסים, קראתי כל מה שרק מצאתי, פסיכולוגיה, פילוסופיה, קבלה, ניו-אייג', רוחניות ועוד.
מול מטופליי ותלמידיי חיפשתי תמיד את אותו גורם, את אותה נקודה שממנה הכול התחיל, בעיית הבעיות הראשונית. לשם תודעתי הייתה מכווננת כדי להקל על עצמי ועל זה שיושב מולי, כדי למצוא פתרון סופי (לא הסופי ההוא... ) לסבל.
והצלחתי. מצאתי אינספור בעיות. מתחת לכל בעיה שצצה, הגיעה הבעיה שישבה בבסיסה. שרשרת אינסופית של בעיות. האמנתי בכל מאודי שפתרון בעיות זו הדרך אל האושר. לרגעים ספורים גם מצאתיו, כשבכל פעם חשפתי עוד גורם לעוד בעיה. אך עדיין לא הגעתי להקלה שלה ייחלתי.

בתור פותרת בעיות מקצועית, סחבתי את מטופליי "שק קמח" על גבי. כל בעיה שהם הביאו לפתחי,  התגייסתי מיד לעזור להם, להצילם מכאב ומסבל. בכל שעה שבה פנו אליי, פיניתי את עצמי עבורם. ומי שהעלה קושי כלכלי – גם קיבל הנחה, או שלא שילם כלל. הנאמנות הטיפולית שלי אליהם הייתה טוטאלית. הרגעים שבהם זכיתי להכרה והוקרה לא גרמו לי לאושר, ולאורך זמן לא קיבלתי הזנה אמתית, ובחלוף השנים התרוקנתי ממשאבים פיזיים, רגשיים ורוחניים. לא הצלחתי להבין: מה אני עושה לא בסדר? מה מקולקל בי שזה לא עובד עבורי ? (אמרנו כבר, תודעת בעיות ותקלות).
ואז הגיעו לימודי ההילינג ששינו הכול.

אני זוכרת איך בטיפול ההילינג הראשון שקיבלתי, אמרה לי ענבל רוזן, שהיא קולגה, מורה והמטפלת שלי, משפט שטלטל את עולמי: "קרן, את לא בעיה שצריך לפתור. את חלום שמבקש להתגשם!"
באותו הרגע (וברגעים רבים אחריו) לא הבנתי מה היא אומרת לי. איך ייתכן הדבר? איך יכול להיות שכלום לא צריך לתקן כשאני מרגישה שהכול אצלי בחיים מקולקל? ומה זה אומר 'חלום שרוצה להתגשם'? לא הבנתי מה היא רוצה מחיי. אבל אני מטופלת למופת, באמת. אם פעם מישהו יחליט שמטופלים ידליקו את המשואות ביום העצמאות, אני ממש ראויה להיות אחת מהם. אני מתמסרת למטפלים שלי ונותנת את כל כולי בתהליך.

מרגע זה התחיל מסע מרתק ששינה את התודעה שלי, את תפיסת עולמי ואת מציאות חיי.
במרחב האישי והטיפולי ניטעה שאלת השאלות, שהפכה להיות המצפן שלי כמעט בכל דבר שבו אני נוגעת. מה אני רוצה? מה אני רוצה לקבל ממפגש כזה או אחר? וואו, מה אני רוצה לקבל? שאלה חזקה ביותר. כי האמת היא שאין לי שיחה פנימית על מה אני רוצה לתת. זה ברור. אך מה אני רוצה לקבל? כאן לא ידעתי לענות.
וכשנשאלתי בפעם הראשונה, מה את רוצה לקבל? לא הייתה לי תשובה. גיליתי שאין לי רצון. לכלום.  בעיקר ידעתי מה אני לא רוצה (כאמור, תודעת בעיות). אבל מה אני רוצה? לא היה לי מושג.
אך מצטיינת שכמותי, המשכתי לשאול את עצמי בהתמדה, מה את רוצה? מה את רוצה בזוגיות, בהורות, בשליחות המקצועית, ברווחה הכלכלית, מול משפחתי, במעגלים החברתיים שלי, במגורים, מול המטופלים שלי, מול תלמידיי... לא היה מרחב אחד שלא הפכתי בו. ואחד הדברים שראיתי כמשותף לכל המרחבים הוא היעדר רצון. גיליתי שאני לא יודעת להביא רצון עבור עצמי. אני כן יודעת למלא לאחרים את מבוקשם, זה כן. אבל עבור עצמי פגשתי רִיק.
ובטיפול ההילינג הראשון קיבלתי "משימה", להביא רצון קטנטן, פצפון. משהו פשוט, לא עכשיו שלום עולמי או פתרון לרעב באפריקה... משהו קטן. וכך עשיתי.
פניתי לתודעה שלי, והתחלתי לתרגל אותה לפגוש את שאלת הרצון. כמו ילדה קטנה בחנות צעצועים שהתבקשה לבחור צעצועים מכל החנות. וצפו בי שלושה דברים קטנים שהרגשתי שקבלתם תשמח אותי. ביקשתי למצוא לעצמי צבעי עפרונות שווים וכיפיים שלא ידרשו ממני תרומת כליה, ביקשתי לקבל מחשב נייד ופאזל של מורדילו (צייר שעבודותיו מעלות בי חיוך תמידי). זהו. וכך, באומץ לב, שלחתי ליקום את הרצונות הללו.
במקביל, התחלתי מפגשי טיפול עם ענבלי. שמנו בכל פעם נושא אחר לחקירה, והתחלתי לברר מה רצוני בכל אחד מהתחומים. והיקום (המאוד חמוד, יש לציין) התחיל להגיב. בתחילה לרצונות הפּיציים. שיטוט אקראי באינטרנט הפגיש אותי עם סט עפרונות צבעוניים (72 במספר), בדיוק כמו שדמיינתי, במחיר שווה לכל נפש וכיס. בלב שמח התכוונתי לרכוש אותו לעצמי, כשאני ערה להתלבטות המתרחשת במוחי – האם להוציא את סכום הכסף הזה עבור עצמי. בתוך ההתלבטות קלטתי שעבור מישהו אחר הייתי מוציאה אותו מיד בלי לחשוב פעמיים ובהמון שמחה, וברגע ההכרה שכך הייתי נוהגת עבור מישהו אחר, רכשתי לי את הסט הרצוי, בדיוק באותה שמחה והתלהבות.
המחשב הנייד לא איחר להגיע, כשבשיחה עם חברה טובה העזתי לומר שממש בא לי מחשב נייד, אבל לקבל לא לקנות. תוך רגע היא אמרה לי, "יש לך!" הסתבר שבעלה קנה לה מחשב חדש ואין לה צורך בישן. או-קיי, סימנתי לעצמי שניים מתוך שלושה. לא רע. והפאזלים, טרם מצאתי משהו שאני אוהבת, אך ברור לי שגם הם יגיעו כשאבין מה התמונה שאותה אני רוצה לעצמי. בינתיים אני משדלת את בני להרכיב עמי את הפאזלים שהוא מקבל או שאני מפצירה בו לקנות עבורו, שזה משמח כפליים. גם פאזל וגם זמן איכות איתו.
כך זה התחיל, מקטן עד גדול. מסע מרתק שלקח אותי לכל עבר, כשלפניי עומדת איתנה שאלת הרצון. אותה הכנסתי גם למפגשים עם המטופלים שלי. שאלת מחקר.
והפלא ופלא, כשהעזתי לשאול – גל גדול של רצונות שטף אותי. מסתבר שהם היו שם כל הזמן, חיכו בסבלנות שאואיל בטובי להתפנות ולברר אותם עם עצמי.

אחד הדברים הראשונים שלמדתי בהילינג, היה ההבנה מי כאן מנהל את העניינים. ובכן, ההבנה שאני נשמה שיש לה גוף ולא ההפך הייתה סוג של הארה (ובהמשך גם חזרתי לטקסטים של ד"ר באך והם הזכירו לי את הדבר). מסתבר שהנשמה שאני והבחירות שהרובד הנשמתי בוחר, נועדו להתפתחות הנשמתית שלה (כמובן שגם שלי). היא הבוס כאן, כלל וכלל לא הרצון האנושי (לראיה, טרם זכיתי בלוטו, ואני ממלאת, כך שהחלק האנושי עושה את הצד שלו). מסתבר שלנשמה שאני יש ביומיום של חיי תכנונים שאני בכלל לא מודעת לקיומם. ואם כך הדבר, אולי כדאי שאכיר את הבוסית באופן עמוק ואינטימי, ולא רק בגלל הצ'ופרים ותלושי החג שהיא מחלקת, אלא כדי לדעת מה קורה במרחב האישי שלי כדי שאוכל אני לנהל כאן את העניינים.  

וכך עשיתי. התחלתי לפגוש על בסיס יומי את הבוסית הישירה שבי, ואת הבוס/ית של הבוסית שלי - בורא/ת עולם (לא זה שכל מיני אנשים ניכסו לעצמם, אלא אותה הוויה אלוהית שנמצאת בהכול), ובנוסף ערכתי הכרות עם כל החלקים המרכיבים את המרחב האישי שלי. דרך מדיטציות למדתי להכיר מה הרצון הנשמתי והאנושי שלי בכל תחום ותחום, ואיך לחבר ביניהם כדי שישתפו פעולה.
חיי האישיים והמקצועיים עלו על מסלול האצה להגשמה. כל מרחב שפגשתי וקיבל הילינג, הדהד את השפעתו למרחבים אחרים. שחררתי כל מה שלא מזין אותי – פיזית, רגשית ורוחנית. קילוגרמים רבים (תרתי משמע) נשרו ממני וחוללתי בחיי שינוי עצום.
אט-אט הוטמעו השינויים והתייצבה הקרקע, והתפניתי להעמיק ולבחון את השליחות המקצועית שלי, ספציפית את תחום ההוראה. שנים שאני מלמדת, וטרם הבנתי מה אני באמת רוצה להגשים ברמה הנשמתית. אני מאוד אוהבת את הלמידה שלי בתוך ההוראה, את התהליכים שקורים במפגשים, את התובנות, את השינוי שמתחולל אצל כולם – אך כל עניין ארגון הקורסים הרגיש קשה. כשכבר נוצר קורס, נהניתי מאוד. אך הדרך לשם הייתה פשוט סבל מתמשך. לגייס אנשים לקורס היה עבורי סיוט.
כדי להקל על עצמי להגשים את אהבתי לתחום ההוראה, ניסיתי כל מיני שיתופי פעולה מקצועיים. הקמתי מרכז ללימוד פרחי באך, כשבדמיוני חזון של בית ספר וקליניקות וקורסים רבים, מסלולי אסיסטנטיות ומרצים שמעשירים את התלמידים, ועוד ועוד. הייתי מלאה באש של עשייה ותשוקה להביא את הדבר הזה שנקרא 'פרחי באך' לכמה שיותר אנשים. הרצון ללמד כל כך בער בתוכי, שלא היה אכפת לי באיזו קונסטלציה הוא יהיה. ניסיתי לחזור ללמד במכללות, כמו בתחילת דרכי, אך דבר מכל זה לא צלח. אט-אט נחלשה האש שבתוכי, עד שלבסוף  כבתה. משאביי נגמרו. בהסתכלות אחורה, הבנתי שבכל המסע הזה לא עצרתי לרגע לשאול את עצמי את אותה שאלה חשובה: מה אני רוצה? בתוך כל הדבר הגדול שרציתי ליצור, אני לא הייתי נוכחת. אפילו לא עבור עצמי. ובוואקום כמו בוואקום, כשהרצון שלי לא נכח במרחב, כל המיזמים הללו התמלאו ברצונות של אנשים אחרים, עד שלבסוף קרסו והתפוגגו והשאירו אותי שוב מרוקנת מכל משאב, ועם סימן שאלה ענקי: מה קורה פה? למה זה לא הולך לי? איך כל כך הרבה רצון להיטיב ולחולל מהפכה ושינוי נתקל בכאלו מכשולים?

החלטתי שאני מפסיקה, וחוזרת אל עצמי, לקליניקה הפרטית שלי. המשכתי לטפל וללמד במתכונת צנועה. פתחתי אחת לשנה קורס עם שלוש נשים, והתחלתי בדק פנימי עמוק. הבנתי שברצון שלי אני לא מדויקת. משהו חדש מבקש להיוולד. אך לא הצלחתי לראותו או להרגישו בבירור. אז המתנתי. הפסקתי לנסות להקים קורסים. את כל מי שפנה אליי דחיתי ל'אחרי החגים' (מזל שיש אותם!). לא התחשק לי להמשיך באותו מסלול. נפרדתי משיתופי פעולה מקצועיים שבהם הייתי אמורה להרצות, והמשכתי לחקור בכלים החדשים העומדים לרשותי. הבנתי שפרחי באך אני כבר לא רוצה ללמד כמו שלימדתי עד כה, כי אין בהוראה הזו דבר שתורם לי ואני לא יכולה יותר להזין אחרים מבלי להיות מוזנת בעצמי. זה כבר היה בתוכי. הבנתי שחייב להתקיים שם משהו גם עבורי, הניסיון לימד אותי זאת היטב.
בכל פעם שהופנתה אליי השאלה מתי אני פותחת קורס למטפלים, לקחתי לעצמי זמן ועניתי בכנות שאני עוד לא יודעת מה אני רוצה עבור עצמי מהקורסים, ושהקורס החדש טרם נולד. ידעתי שאני רוצה לשלב את ההילינג בתוך ההוראה, אך לא ידעתי איך. חיכיתי שהחלקים יתחילו להתחבר. אני צריכה כאן זמן לדייק לעצמי. מתי זה יקרה – לא ידעתי לומר.

אט-אט, מתוך התהליך האישי שלי, מתוך מפגשי טיפול שאליהם הכנסתי כבר את ההילינג, נגלה בפניי הקשר העדין בין פרחי באך להילינג. חזרתי לטקסטים של ד"ר באך, שבעצמו היה הילר, וקראתי אותם בעיניים אחרות. והכול התחבר לי. שמחת הגילוי והתשוקה להעביר את זה הלאה חזרו לפעפע בתוכי, והרצון שלי שמבקש להתממש דרך השליחות המקצועית שלי בהוראה החל להתבהר לי.
בימים אלו, בשעה טובה ומוצלחת, לאחר היריון של שנים, נולד הדבר החדש הבא בחיי. קורס שבו אני אוספת הכול לכדי מהות אחת שלמה. קורס שבו אני אלמד שכל אחד יכול לגלות את החלומות שבו שמבקשים להתגשם, ולהביאם לתוך המציאות של חייו. אני מרגישה שזה כבר כאן, וזה יקרה ממש בקרוב, אחרי החגים :-).