ליווי מקצועי

במסגרת מפגשי סופרויז'ן (קבוצתי או פרטני), מועלים מקרים מתוך הקליניקה, ואת התכנים (קשיים, דילמות), שהועלו במפגש הטיפולי, אנחנו מחברים לתהליך האישי שעובר המטפל.

הסופרויז'ן מחולק ל-2 חלקים:
1. חלק ראשון שיתוף מתוך הקליניקה.
2. המשך למידה והתפתחות מקצועית דרך נושא נבחר.


מפגש המטפלים מהווה מרחב של למידה משותפת, ומאיר את מערכת היחסים בין המטפל למטופל, באופן כזה ששני הצדדים נרתמים, צומחים ומתפתחים יחדיו, וכל אחד לוקח את התכנים שהועלו למסע הפרטי שלו.

לגיטימיות

מפגש מטפלים

מה מתחולל בנו, כשאנו פוגשים קושי או חוסר רצון לעשות פעולה שנדרשת מאיתנו?
כשהמציאות מראה לנו שאנו חיים בפער, המצב העכשווי למול המצב אותו נרצה לעצמנו.

החיים מחייבים אותנו להיות כל הזמן בעשייה. את מרב האנרגיה אנו משקיעים בהעלאת המוטיבציה, וחיזוק כוח הרצון לנוע, לשנות את המצב הקיים, לתקן את מה שלא עובד, לזוז לעבר המטרות שלנו, ובעיקר להימנע מלפגוש את הכאב, שטמון בפער בין הרצוי למצוי, כי מי רוצה להרגיש כאב? 
כל זה חשוב, יפה ונכון. השאלה היא האם זו הדרך בה אנו בוחרים, ומהו המחיר אותו נשלם.

עשייה שמושתתת רק על צורך, לא תצליח להתמיד לאורך זמן. ולמה? כי היא גוזלת המון אנרגיה, היא חסרה ברצון ובחירה חופשית. וכך, הפער יגדל, ואנו נמצא את עצמינו פעם אחר פעם, באותה נקודה, בתוספת מנעד רגשות בתדר נמוך (כגון, עייפות, ייאוש, חוסר אמונה, ערך עצמי חבול וכו'). 
האם אנחנו לא עייפים כבר מכל המאמץ הזה.

אולי אפשר להסתכל על זה אחרת? אם יש פער, למה הוא קיים? מה יש בו? האם אי פעם עצרנו לפגוש? להכיר מה טמון בו? לשהות בו? 

האם אפשר ללמוד לנוע אחרת? אולי בחוסר הרצון טמון רצון אחר, עמוק יותר, כזה שאנו בכלל לא מודעים לקיומו?
מה יקרה אם לרגע, ניתן לעצמינו (ולאחרים), להיות עם מה שיש? נעצור את האינסטינקט "לתקן את עצמינו" ולהמשיך הלאה. נסכים לרגע להכיר בתוכנו את החלק שמבקש מגע ועשייה שונה מהרגיל.
אם ניתן לרגע לגיטימיות לכל מה שיש, אולי משהו חדש יתעורר ויבקע מתוכינו, ונלמד לעשות דברים אחרת.

במפגש הקרוב, נכיר מה טמון ברצון או בהעדרו, דרך מגוון כלים אנרגטיים, נלמד להכיר מה הדבר החדש שמבקש להתממש במציאות חיינו. 


מה במפגש
? 

חלק ראשון - שיתופים מתוך הקליניקה, נדון במקרים שאתם תעלו.
חלק שני - נושא חדש להעשרה, הפעם על "לגיטימיות".