מאמרים מקצועיים

אוגוסט 2011

רוחות של שינוי נושבות באזורנו בתקופה האחרונה. אנשים יוצאים לרחובות, מוחים, מפגינים ודורשים לשנות את מציאות חייהם. הרצון לעשות שינוי ולשפר את הקיים הוא חלק מהטבע האנושי וקיים בכל אחד מאיתנו. כל אחד היה רוצה לשפר את איכות חייו, להיות מאושר, להרגיש אהוב ונאהב, להתקדם מבחינה מקצועית, לממש את עצמו, להתבסס כלכלית ועוד.

ניתן להתמודד עם חוסר שביעות הרצון שלנו מחיינו במספר דרכים. פה נעלה לדיון שתי גישות טיפוסי תמצית ה- Willow 
וטיפוסי ה- Vervain :

אדם המתנהל בגישת ה- Vervain הוא הטיפוס הפעלתן, האקטיבי שיזיז את עצמו ויפעל לשנות את חייו.

אדם המתנהל בגישת ה- Willow הוא הטיפוס הפסיבי שירצה שמישהו אחר יעשה את השינוי עבורו.

נקודת המוצא של שני הטיפוסים הינה חוסר שביעות רצון ותסכול מהמצב הקיים. שני הטיפוסים פועלים ומופעלים בשל חוסר צדק, אך קיימים ביניהם הבדלים מהותיים:

טיפוס ה- Willow
טיפוס ה- Vervain
* שייך לקבוצת התמציות של
"דכדוך דיכאון וייאוש".

* שייך לקבוצת התמציות של
"דאגת יתר לסביבה".
* מרגיש שחוסר הצדק נעשה כלפיו.

* מרגיש חוסר צדק כלפי מה שנעשה לאחר.
* נקודת ההתייחסות שלו ביחס לעצמו,
יתלונן על איך הסביבה נוהגת כלפיו.

* נקודת ההתייחסות שלו היא ביחס  לסביבה. פעיל נלהב לשינוי חברתי.
* מתלונן על מה שקורה ומצפה שהשינוי יקרה לו.

* מתלונן על המצב אך פועל לשינוי.
* קורבן של חייו, אינו מאמין שהכוח לשנות נמצא אצלו. אינו לוקח אחריות לשנות את המצב.

* מנהל את חייו, מאמין שהוא יכול לעשות שינו.
לוקח אחריות לשינוי המצב.
* מרגיש רחמים עצמיים, עלבון, תסכול מהמצב
(אנרגיה "מכונסת" פנימה).
* מרגיש כעס, תסכול נוכח המצב
(אנרגיה של "אש" מתפרצת).


במבט ראשון נראה ששני הטיפוסים שונים בתכלית, אך יכול לקרות מצב בו טיפוס ה- Vervain יתנהג כטיפוס
ה- Willow  וההפך.

מדוע זה עלול לקרות? 
כל סוגי הרגשות קיימים בכל אחד מאיתנו. חוסר איזון רגשי הוא עניין אישי. אם יש בתוכנו קיצוניות רגשית אחת מכאן שגם הרגש הניגודי לה טבוע בנו.

דוגמא: כשטיפוס ה- Vervain ירגיש שנעשה עוול חברתי לשכבות החלשות, הוא ירבה לדבר על הנושא, על המצב הלא הוגן, עד כמה הממשלה לא מתחשבת באזרחיה, עד כמה החברות הגדולות "עושקות" את האזרח הקטן וכו'. הוא ייצא לרחובות, יחתים עצומות, יפגין וינסה להפעיל לחץ חברתי בגיוס אנשים על מנת לשנות את המצב. אבל אם המחאה שלו לא תישא פרי, אותה התלהבות שבה הוא התחיל את המחאה עלולה להפוך לתסכול ומירמור על חוסר האכפתיות כלפי המאמצים שהוא השקיע עבור הסביבה. המעבר להרגשה שהוא "קורבן" של הסביבה עלולה להתעורר בשלב זה ובכך מתעוררת אצלו תחושת
ה- Willow. מאש המהפכה החברתית, שאיתה הוא התחיל, יצוץ הכעס ותחושת חוסר הצדק האישית.

דוגמא: טיפוס ה- Willow ירגיש שנעשה לו חוסר צדק בכך שהבוס שלו לא נותן לו את ההטבות המגיעות לו בגין עבודתו. הוא יתמרמר, יתלונן, יקטר שזה לא הוגן ושהוא משקיע את כל כולו בעבודה, ומגיעות לו ההטבות הללו. הוא ירגיש כעס ותסכול על המצב. אם הוא ישים לב שגם העובדים האחרים לא מקבל הטבות, הוא ינסה לגייס אותם למאבק, יחתים עצומה כנגד ההנהלה וכו'. התסכול והמירמור יהפכו לאש של התלהבות ולרצון לגרום למצב להשתנות. בשלב זה תתעורר אצלו תחושת ה- Vervain.

ההתנהלות המאוזנת של טיפוס ה- Vervain היא אכן דאגה לאחר. הוא מתלהב, רוצה לחולל שינוי, מעורב רגשית בפרויקט, אך כאשר הוא יוצא מאיזון, ההתלהבות הופכת למתח, לפעלתנות יתר תוך אי הקשבה ליכולות הגוף. הרצון לשנות גורם לו לעתים להינעל בדעותיו, להיאטם לאפשרויות אחרות ובכך הוא יוצר את ההפך. הוא יוצר בסביבתו התנגדות ואף אנטגוניזם לשינוי אותו הוא רוצה ליצור.

ההתנהלות המאוזנת של טיפוס ה- Willow מתבטאת כאשר הוא מרגיש שנעשה לו עוול, הוא יודע להעריך את האחריות האישית שלו ביצירת המצב הקיים והוא פועל לשינוי ובכך הוא הופך אדון לגורלו. כאשר הוא יוצא מאיזון הוא מקטר ומתמרמר, מרחם על עצמו ועל המצב שנגרם לו, אך לא עושה פעולה כלשהי לשנות את המצב.

טיפוס ה- Vervain וגם טיפוס ה- Willow צריכים ללמוד לאזן את תפיסת האחריות האישית שלהם. הראשון לוקח אחריות רבה מדי (גם בדברים שאינם קשורים אליו). השני לא לוקח בכלל. מכאן שנקודת האיזון נמצאת באמצע.

לסיכום, בכל מהפכה שאנו רוצים לעשות, חשוב לשמור על מינון המעורבות החברתית: לקחת אחריות אישית, לשמור על מידה נכונה של נתינה אישית. לשמור על "ראש פתוח" ולהיות קשובים לסביבה שיכולה להראות לנו אפשרויות ודרכים נוספות להגיע אל אותה מטרה.